עתירה לבג"ץ על ההחלטה לשלול הטבות כספיות שנתנו לאנשי קבע בצה"ל

השופטת ע' ארבל:

           העתירות לפנינו (בג"ץ 397/10 ובג"ץ 4424/10), שהדיון בהן אוחד, מופנות כלפי החלטת המשיבים לשלול את ההטבות הכספיות, שניתנו למשרתי הקבע בצה"ל, שהעותרים נמנים עליהם, בגין לימודי השכלה תורנית גבוהה. מוקד הדיון הינו בשאלת אבחון העתירות מפסק-הדין בבג"ץ 8634/08, 10616/08 אלחננוב נ' משטרת ישראל  (לא פורסם, ניתן ביום 7.10.10) (להלן: ענין אלחננוב), שם אישר בית המשפט את החלטת המשיבים לשלול הטבות אלה משוטרים במשטרת ישראל.

1. העותרים בשתי העתירות הינם משרתי קבע וגמלאי צה"ל אשר רכשו השכלה תורנית גבוהה וקיבלו הטבות שכר בגינה. לימים התברר כי ההכרה בלימודים אלה נעשתה על יסוד מצג מטעה בנוגע למשך הלימודים, רמתם ואיכותם. במקביל להליכים פליליים שננקטו כלפי הגורמים המעורבים במעשה המרמה, גיבשו המשיבים מדיניות בנוגע לטיפול בהטבות השכר שניתנו למשרתי כוחות הביטחון על יסוד מצגי השווא. במסגרת מדיניות זו הוחלט להפסיק את מתן הטבות השכר שניתנו שלא כדין, אך לצד זאת הוחלט להעניק תוספת שכר לאלה שנמצא כי הסתמכו בתום-לב על ההכרה בלימודיהם. נקבע כי תוספת זו תהיה בסך 30% מההפרש בין המשכורת שניתנה לפני הפחתת ההטבות לבין המשכורת ללא ההטבות.

2. כנגד מדיניות זו הוגשו מספר עתירות. בנוסף על העתירות שלפנינו, המופנות כלפי יישומה של המדיניות האמורה בצה"ל, הוגשו שלוש עתירות כנגד יישומה במשטרת ישראל. שתיים מהן הוכרעו בענין אלחננוב שהוזכר לעיל ואחת נדחתה לאחרונה, משנמצא כי הטענות שהועלו בה הוכרעו כולן בענין אלחננוב (בג"ץ 5391/09 שלו נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 11.10.2011).

3. העותרים אינם חולקים על כך שלמדו במסגרת המכללות השונות שנתיים וחצי בלבד ובמקרים מסוימים אף תקופה פחותה מכך, כפי שגם עולה מן ההודעות שנמסרו במסגרת חקירת מצ"ח. עם זאת, חלק מהם טוענים גם עתה כנגד הדרישה שהציבו המשיבים לפיה ימשכו הלימודים 5 שנים לפחות, לצורך קבלת ההטבות. מכל מקום, בשתי העתירות טוענים העותרים להסתמכותם על הבטחת הגורמים המוסמכים בצה"ל ומבקשים כאמור לאבחן את עניינם מענין אלחננוב. ממכלול טענותיהם ניתן לזקק שלוש טענות עיקריות:

           האחת, כי בצה"ל לא פורסמו נהלים לצורך הכרה בלימודי השכלה תורנית גבוהה באופן מפורט כפי שפורסמו במשטרה. בהתבסס על טענה זו נטען כי למעשה בצה"ל לא היתה קייימת אותה נורמה לה טוענים המשיבים הכוללת את התנאים להכרה בלימודי העותרים. לטענת העותרים, לימודיהם היו במסגרת "מסלול ייחודי" שהתנאים לו היו שונים מן התנאים אליהם מפנים המשיבים לענין הכרה בתעודת הסכמה לרבנות. על כן, לשיטתם, לא הופרה כל נורמה ולא היה יסוד לשלילת ההטבות. כאינדיקציה לכך שדובר במסלול ייחודי נפרד ממסלול ההכרה ברבנות, מפנים העותרים לנוסח תעודות ההסכמה בו צוין כי אין בתעודה כדי להוות אישור לכהן כרב בפועל.

           הטענה השניה היא כי הגורמים המוסמכים בצה"ל יצרו מצג מחייב שלא נוצר במשטרה, לפיו הלימודים יוכרו לצרכי שכר. לצורך זה מסתמכים העותרים על הודעות כלליות שהופצו על-ידי שלישויות שונות ולאישור שניתן מטעם גורמים צבאיים ליציאה ללימודים, בו צוין היקף שעות הלימודים. כן הפנו העותרים בבג"ץ 4424/10, לאחר הדיון שנערך לפנינו, למודעה בידיעון שהוצא על-ידי מחלקת הפרישה מצה"ל המתייחסת להכרה בלימודים אלה לצרכי שכר. מכאן מבקשים העותרים להסיק שצה"ל יצר מצג ואף הבטחה מנהלית מחייבת כי הלימודים יוכרו לצורך דירוג שכר.

           הטענה השלישית, הכרוכה בטענה השניה, נוגעת לאי העמדתם לדין של גורמים בצה"ל בגין מעורבות במעשי המרמה, וזאת בשונה מן המצב במשטרה. לטענת העותרים בעוד שברקע ענין אלחננוב עמדה מעורבות לכאורה של גורמים משטרתיים במעשי המרמה, בצה"ל מי שיצרו את המצג עליו הסתמכו העותרים היו גורמים מוסמכים שלא הועמדו לדין בגין יצירת מצג השווא.

           על יסוד טענות אלה, טוענים העותרים להסתמכותם על מצגי המשיבים, אשר נפגעה עם קבלת ההחלטה על הפסקת ההטבות. בפרט מטעימים העותרים בבג"ץ 4424/10, כי בהתאם להסתמכות זו, בחרו העותרים בלימודים אלה ולא במסלולי לימוד אחרים ומציינים את מצבם הכלכלי הקשה של חלק מן העותרים שהסתמכו על הטבות אלה.